1. הנתבעים, נהג הרכב ממנו נפגע התובע ומבטחתו, חבים בפיצוייו של התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונת הדרכים מיום 13.11.05 (להלן - התאונה), והמחלוקת בין הצדדים, נוגעת אך לסכום הפיצויים הראוי.
2. התובע יליד 20.7.1987, רווק, תושב פרדיס, בוגר בית הספר התיכון המקיף בפרדיס ובעל תעודת בגרות, היה כבן 18 וחצי שנים בעת שנפגע בתאונה.
את לימודיו בבית הספר סיים התובע ביולי 2005. לטענתו, תיכנן בעתיד ללמוד בטכניון; הוא אף ניגש לבחינות פסיכומטריות; רצה לחסוך כסף, והחל סמוך לפני התאונה לעבוד (זמנית) כעוזר לנהג בחלוקת מזון במפעל "ניר עציון". הובאו 3 תלושי שכר (נ/4), ותלוש חודש ספטמבר 2005 מראה השתכרות של 4,424.85 ש"ח, ברוטו.
3. הפגיעה בתאונה היתה קשה, במיוחד פגיעת הראש, והיא הצריכה, בין היתר, אישפוזים ממושכים בבתי החולים "הלל יפה" בחדרה ו"בית לווינשטיין" ברעננה, ולאחר מכן אישפוז יום ממושך בבית החולים "בני ציון" בחיפה.
סך הכל נזקק התובע ל- 135 ימי אישפוז, ומאז התאונה הוא איננו עובד.
4. מצבו והטיפולים שקיבל מתוארים ברשומות הרפואיות ובחוות הדעת של המומחים הרפואיים פרופ' מלמד וד"ר אור, שלא נחקרו על חוות דעתם, ואין צורך לחזור עליהם. פרופ' מלמד, נוירולוג, קבע 20 אחוזי נכות בגלל המיפרזיס (חולשה) קלה משמאל , לפי ס' 29 למבחנים וכן נכות של 10 אחוזים "בשל תסמונת שלאחר זעזוע מוח הכוללת את חוסר הסבלנות, קשיי השינה, סיוטי הלילה והירידה בריכוז", לפי ס' 34ב למבחנים.
ד"ר אור, פסיכיאטר, קבע נכות של 20 אחוזים בגלל "שילוב ההפרעות הקוגניטיביות והרגשיות (ה)מביא לפגיעה בולטת בתפקודו" של התובע, על פי ס' 34ג למבחנים.
עלתה השאלה בדבר חפיפה בין הנכויות, ושני הצדדים הסכימו כי הפיצויים יחושבו על פי נכות רפואית משוקללת של 36 אחוזים, היינו: שתי נכויות, נוירולוגית של 20 אחוזים ונפשית של 20 אחוזים, גם כן.
5. הכלל הוא כי צעיר שנתוניו רגילים, שטרם רכש הכשרה מקצועית וזה אך נכנס לשוק העבודה, יזכה לפיצויים בראש הנזק של הפסד ההשתכרות על פי חישוב שיבוסס על כושר השתכרות של הנפגע אלמלא התאונה בגובה השכר הממוצע במשק.
ב"כ התובע ניסה להראות כי מדובר באדם מוכשר במיוחד שיש להניח לגביו כי בעתיד ישתכר מעל לממוצע האמור; הנתבעים מצידם ניסו להראות כי ההיפך הוא הנכון. הובאו תעודות וציונים, ונשמעה עדותו של מנהל בית הספר, אשר שיבח את התובע, אופיו, התנהגותו וחריצותו.
סופו של דבר, שלאחר כל אלה (לרבות הערכתו של ד"ר אור כי "תפקודו האינטלקטואלי קודם לתאונה היה בחלק הגבוה של הממוצע"), לא השתכנעתי כי עלי לסטות מן הכלל הרגיל, כאמור לעיל. התובע אינו בעל נתונים יוצאי דופן משמעותית, לכאן או לכאן, עד כי אסטה מן הכלל.
התרשמתי כי עומד בפני אדם עדין, פגוע קשה למדי שנותר נכה בשיעור הנ"ל. הוא טרם חזר לשוק העבודה, לא השתקם עדיין, וכושר התמודדותו עם תוצאות התאונה אינו מן הגבוהים, כך על אף גילו הצעיר. הנכות תיפקודית, והיא גורעת להערכתי כדי 40 אחוזים מכושר השתכרותו; אינה מזקיקה אותו משמעותית לעזרת הזולת, אך יש לה השפעה גם לעניין הניידות, לאור חולשת פלג הגוף משמאל.
6. לאור כל האמור אני מעריך את הפיצויים, כך:
נזק בלתי ממוני, על פי נכות של 36 אחוזים, ולאור משך האישפוז, להיום, סך של 100,735 ש"ח.
הפסד השתכרות בעבר, משך שנה הפסד מלא, משך שנה נוספת הפסד חלקי, 85,000 ש"ח, להיום.
הפסד השתכרות לעתיד, עד גיל 67 שנים, לפי השתכרות כדי השכר הממוצע במשק, ניכוי מס הכנסה, גריעה של כ - 40 אחוזים מן ההשתכרות, ובהיוון הנדרש, סך של 840,000 ש"ח. בגין הפסד תנאים סוציאליים (חלף הפסד פנסיה), סך של 40,000 ש"ח.
עזרת צד ג' בעבר ובעתיד, היזקקות (מועטה) לניידות מוגברת ונסיעות, הוצאות משלימות לתרופות, טיפולים פסיכיאטרים (עליהם המליץ ד"ר אור, ככל שאינם כלולים בסל הבריאות, וכד', נראה מתאים סכום של 80,000 ש"ח.
7. לא השתכנעתי כי עלי להקפיא חלק מן הפיצויים למקרה שהתובע יזכה בגמלאות בגין נכות כללית, שכן הפגיעה בכושר השתכרות נמוכה ממחצית כושרו אלמלא התאונה.
8. הפיצויים עולים איפוא, לאור כל הנ"ל, לסכום של 1,145,735 ש"ח.